מאמר (ולא מחקר) שאנחנו נקצר בצורה שטחית ושווה לקרוא, טוען שבדיחות אבא יוצרות חוסן אצל ילדים ממבוכה ושמצוין לספר אותן. החוקר מארק האי קאנודסן, הוא חוקר הומור באוניברסיטת Aarhus.
https://www.bps.org.uk/psychologist/dad-jokes-thats-way-eye-roll
בגדול: בדיחות אבא הן משחקי מילים עם פאנץ’ ברור ולא מצחיק על דברים תמימים – כלומר לא מיניים. כלומר הוא כן, מצחיק אבל את המספר כי הוא גורם לשמוע להיות נבוך מהסיטואציה, והומור נובע בין השאר משבירת ציפיות ונורמות, כמו הציפיה שההורים שלך לא יביכו אותך.
או דווקא הפוך על הפוך – מה שמצחיק הוא המאמץ של המספר להצחיק, כי הוא שבר את הציפיה שהוא יצחיק. זו בגדול ההגדרה שמפורטת בהרבה מילים אקדמיות והסברים, תלוי את מי שואלים.
המאמר מצטט מאמרים אחרים שטוענים שאבות נוטים לבדוק את גבולות המבוכה של הילדים שלהם יותר מאשר אמהות. נטען שם שגברים הם יותר אגרסיבים ואסרטביים באופן כללי, ונגזרת מזה גם התנהגות כלפי הילדים – נסיון להביך. אצל דנים אגב זה נקרא בדיחות דוד (שאצלנו זה יותר דברים גסים, גזעניים או אלימים ממה שאני חווה) ובדיחות סבא.
ועכשיו לטענה – יש חוקרים שאומרים שבאופן כללי הורות שמאתגרת את הילדים ובוחנת גבולות של ילדים, מלמדת אותם לשלוט בהתנהגות שלהם – לא רק זה, אלא שזה נכון גם לבעלי חיים במשך מיליוני שנים. באותו אופן, טוען כותב המאמר, בדיחות שהן הצקות קטנות אבל לא בריוניות, בוחנות גבולות מבוכה אצל הילדים, בונות חוסן אצלם (כי הם פשוט מתרגלים לזה) ומלמדות אותן להתמודד עם הצקות באופן מתון ובלי להשתולל. הם הופכים לקשוחים יותר.
אהוד קנה דיבורית פישר פרייס ועשינו מזה עניין שלם
לרלרת
האם שחר הצליח לעשות משהו עם המצלמה של אהוד מאז הפרק האחרון?
אהוד ראה את טטריס ואת מריו – יש ביקורת קצרה על שניהם.
