דיברנו לפני כמה פרקים על אמנה של אנשי תעשיית המוזיקה שמבקשת, בגדול, להשתמש ב-AI כתוספת ולא כמשהו שיחליף אותם. בינתיים התסריטאים בארה”ב התחילו בשביתה (אולי היא תסתיים עד שיעלה פרק ואז הוא יהיה לא רלוונטי כמו כל ידיעה חדשותית או פרשנות, כי אנחנו יא וואראדי איזו תקופה לחיות בה).
חלק מהסעיפים בדרישות שלהם זה לא לתת ל-AI להחליף אותם, אבל במובן הכספי. כלומר אם ביקשו מ-AI לכתוב משהו, ואז נותנים להם לתקן, שישלמו להם כאילו מדובר בתסריט מקורי שהם עושים מ-0 ולא ישלמו רק תעריף נמוך יותר על שכתוב.
באיגוד האולפנים ביקשו לדון בענין פעם בשנה. אלא שכולנו יודעים שבקצב הזה יכולים להיות שינויים משמעותיים בטכנולוגיה, והאולפנים יכולים לנצל את זה בשביל לקבוע תקדימים ונהלים ולהגיד הנה תוכנית ב-AI כבר עובדת, לכו חפשו. זה החשש של הכותבים.
לא רק זה, אלא שתסריטאים לא רוצים שיתאמנו על חומרים שלהם. יענו “תכתוב לי פרק של היורשים” – אם המחשב לא יוכל להסתמך על פרקים קודמים הוא לא יוכל לכתוב חדש. גם “תכתוב לי סיטקום על שני אנשים שעושים פודקאסט וביקורת חמוצים”, יהיה קשה למחשב כי הוא לא ידע את המבנה של סיטקום, אם יהיה אסור לו להתבסס על עבודות קודמות.
וזו גישה מעניינת, שמעלה שתי שאלות – האם ה-AI יגיע לרמה שלא יהיה צריך תסריטאים בכלל, או שיהיה צריך אותם רק לתיקונים קטנים. שאלה חשובה יותר והיא המהות פה, האם כוח התאגדות של עובדים (שכבר שיתק את תעשיית הטלוויזיה ל-100 ימים לפני 15 שנה, והיא גם לא הראשונה) חזק יותר מכל פיתוח טכנולוגי?
לרלרת
אהוד ראה פרסומת לליטא על הקיר וידאו בעזריאלי שמראה תמונה שכתוב עליה שככה נראית ליט באמצעות בינה מלאכותית, אבל שאנחנו יכולים לראות את האמיתית אם נטוס לשם. שזה קונספט חמוד של לקחת את ה-AI בהפוך על הפוך. מצד שני, אני יכול למצוא גם תמונות אמיתיות של ליטא בכל האינטרנט. אז מה הקטע? לחוות מקום פיזית מחליף תמונות בלי קשר לאותנטיות שלהן.
אהוד הכין כרוב כבוש בעצמו! שחר יטעם אותו. המתכון מבוסס על מתכון מהספר “”התססה מקומית” של ד”ר מאיר-צ’יזיק, חוקר מסורות מקומיות של תזונה ורפואה. אהוד קרא את זה אצל חבר, ואחרי ההצלחה הזמין את הספר המלא.
שחר ממליץ על מסלול סובב קיבוץ דליה
